אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' קונקס תחבורה ישראל בע"מ - פסקדין

פסק דין

לאחר ששמעתי את הצדדים במסגרת דיון הוכחות היום בפניי ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי בדיון, ובשים לב להסכמת הצדדים, על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להתקבל בניכוי אשם תורם בשיעור 65 אחוזים המוטל על נהג התובעת.

אפרט את נימוקי פסק הדין בקצרה:

א. השתכנעתי בגרסת נהגת הנתבעת כי רכב התובעת עמד במפרץ חניה עובר ובעת קרות האירוע התאונתי וזאת לאחר בחינת עדותם של הנהגים בפניי ביחס לגרסה זו ובשים לב לעדותו של נהג התובעת אשר העיד על 3 נתיבי נסיעה במקום התאונה שעה שבהתאם לתמונת המקום שהוצגה בפניי עליה אין חולק, עסקינן בנתיב נסיעה המונה שני נתיבים בלבד בעוד שהנתיב הימני הינו משמש מפרץ החניה אליו כיוון נהג הנתבעת באומרו כי שם חנה רכב התובעת בעת שהפריע לו להיכנס למתחם תחנת האוטובוס להורדת נוסעים.

ב. מעברו השני של המתרס, אין בטופס הודעתו של נהג הנתבעת כל אזכור אודות עמדתו אשר נשמעה לראשונה היום בפניי כי רכב התובעת נסע לעברו קדימה טרם שאירעה התאונה ובכך גרם למפגש הרכבים בעת שרכב הנתבעת ביקש להתיישר בנתיב הנסיעה שבו עמד לקליטת נוסעים. טופס הודעת נהג הנתבעת למעסיקתו מנוסח כך שזה פגע ברכב התובעת תוך כדי הסטייה מבלי שנהגה נסע או סטה לעברו טרם לכן. זאת ועוד, במסגרת עדותו היום של נהג הנתבעת למדתי כי זה לא ראה את רכב התובעת נוסע לעברו טרם שאירע המפגש שבין הרכבים ורק הסיק זאת לאחר התאונה מתוקף תוצאותיה. עוד יוער כי במסגרת סיכומיו זנח ככל הנראה ב"כ הנתבעת טענה זו של העד מטעמו בעת שהטעים אודות סיבת התאונה כך: " ככל הנראה כשהאוטובוס רצה לשוב למסלול הנסיעה ישר, זנב האוטובוס פגע במראת הרכב. לולא חסם נהג התובעת את התחנה ועמד בניגוד לחוק לא היתה נגרמת תאונה כלל" (שם, בעמ' 5 שורות 24-26 לפרוטוקול הדיון מהיום).

בנסיבות, קיים הגיון לסברה כי מפגש הרכבים בעת שרכב הנתבעת עמד באלכסון לרכב התובעת נגרם בעת שרכב הנתבעת ביקש להתיישר בנתיב הנסיעה שבו נסע ותוך כדי כך, מבלי לבחון ולשקול את נהיגתו הצפויה כראוי ובעוד רכב התובעת עומד במסלולו, פגם נהג הנתבעת במראת רכב התובעת.

ג. בשקלול רמות הסיכון שיצרו שני הרכבים עובר למפגש ביניהם, אני קובע כי עמידת רכב התובעת במפרץ תחנת אוטובוס תוך התעלמות מוחלטת מצפירותיו של נהגה ע"מ שיפנה לו את דרכו, עולה בהרבה על הסיכון שיצר רכב הנתבעת בעת המפגש שבין הרכבים ויש אפוא להעמיד את שיעורו של זה כפי שנקבע ברישא פסק הדין.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה כפי שהוסכם ביניהם בפתח הדיון בפניי לאחר ניכוי האשם התורם דלעיל בסך 284 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 17.8.09 (מועד חשבונית המס שצורפה לתביעה).

באשר להוצאות המשפט לפסיקה בתיק זה, בנושא זה ביקש ב"כ הנתבעת מאת ביהמ"ש להביא בחשבון את דבר העובדה שמרשתו לא קיבלה כל מכתב דרישה או פנייה מצידה של התובעת עובר להגשת תביעה זו ועל כן אינה זכאית להוצאותיה.

טענותיו אלו של ב"כ הנתבעת אף בהנחה אקסיומית כי נכונות המה, לא נטענו במסגרת כתב ההגנה ולאו הובאו ראיות להוכחתן ולמעשה עלו לראשונה במסגרת הדיון היום. על כן צודקת ב"כ התובעת בטענתה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה ועל ביהמ"ש להימנע מליתן להן נפקות משפטית.

על יסוד כך אני קובע כי פרט לסכום הנזק לתשלום, על הנתבעת לשאת גם בשכ"ט עו"ד התובעת ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים כולם ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: